מדובר בתקן ישראלי 413 לעמידות מבנים ברעידות אדמה. כל בניין חדש שנבנה מאז שנת 1975 חייב לעמוד בדרישות תקן 413. תמ"א 38 קובעת כי בניינים ישנים זקוקים לחיזוק מחודש כדי שיעמדו בדרישות התקן שלא היה קיים בזמן בנייתם.

הוראות תמ"א 38 קובעות כי התכנית חלה על מבנים קיימים שהיתר הוצא לבנייתם קודם ה- 1 בינואר 1980. התמ"א אינה חלה על מבנים שהתקן פטר אותם מתחולתו הכוללים, בין השאר, מבנים עד 2 קומות בשטח של עד 400 מ"ר (באזורים בהם מקדם התאוצה האופקית הוא נמוך), מבנים שאינם מאוישים רוב הזמן כגון מחסנים וכד'. תמ"א 38 גם אינה חלה על מבנים שנקבעו להריסה בתכנית מאושרת

לכאורה, המדינה צריכה היתה להשקיע את הסכומים הנדרשים בחיזוק מבנים ולא להשאיר את הנושא להתארגנות פרטית של בעלי נכסים ויזמים. הבעיה היא כמובן כלכלית. עלות חיזוק מבנה אחד מוערכת בסכום של מאות אלפי שקלים חדשים.
חשבון מהיר מראה כי ידרשו תקציבי עתק של מיליארדים כדי לתת מענה לכל הבניינים הזקוקים לחיזוק. הפתרון החלקי שניתן למצוקה הכספית הוא הענקת זכויות בנייה חדשות לבניינים ישנים. זכויות בנייה אלה ישמשו לבניית דירות חדשות על גג הבניין שמכירתן תאפשר מימון של חיזוק ושיפוץ הבניין. כמו כן, תמ"א 38 מאפשרת לבעלי דירות להרחיב את דירותיהם כתמריץ נוסף לביצוע החיזוק.
הלכה למעשה, רובם המוחלט של הבניינים, בוחרים בהתקשרות עם חברה יזמית פרטית שתרכוש את זכויות הבנייה החדשות בגג, תבנה דירות חדשות ובתמורה תעניק לבניין חבילת תמורות הכוללת כמובן חיזוק של המבנה בהתאם לתקן 413.
מכאן שהכדאיות הכלכלית של היזם הפכה להיות המרכיב המרכזי הקובע אם יש סיכוי לחיזוק הבניין או לא.

למידע נוסף בנושא חיזוק מבנים תחת תמ"א 38 >>>

מדינת ישראל שוכנת באזור שבו התרחשו בעבר ועלולות להתרחש בעתיד רעידות אדמה בחוזק העלול לגרום לפגיעות רבות בנפש, להתמוטטות מבנים ותשתיות. ההערכה המקובלת היא כי כל 80 שנה בממוצע מתרחשת באזורנו רעידת אדמה קטלנית. לכן, אנשי המקצוע בתחום מסכימים כי צפויה רעידת אדמה חזקה בישראל בשנים הקרובות. העיתוי המדויק אינו ידוע וזו רק שאלה של זמן עד התרחשותה. הניסיון שהצטבר בעולם מוכיח כי היערכות מתאימה והתנהגות נכונה, בעת רעש אדמה, יצמצמו את מספר הנפגעים ויפחיתו את הנזק לרכוש. אחת מדרכי המניעה היעילות ביותר היא חיזוק מבנים ישנים כדי לצמצם משמעותית את הנזק לנפש ורכוש שייגרם בעת רעידה חזקה.

עד כמה דחופה ההיערכות לחיזוק המבנים במדינה?
הרעידה האחרונה במגניטודה של 6.2 התרחשה ביולי 1927 כאשר מוקד הרעש היה בצפון ים המלח. הרעש גרם למותם של 500 אנשים ולפציעתם של כ- 700 איש. לכן, גיאולוגים בישראל מעריכים כי קיים סיכוי גבוה מאוד שבתוך 50 שנה תתרחש שוב רעידת אדמה חזקה באזור שבין דרום הלבנון לדרום ים המלח. קביעה זו היא שדחפה את ועדת ההיגוי הממשלתית להיערכות המדינה לטיפול ברעידות אדמה לקדם את תמ"א 38 כצעד חיוני ודחוף ברמה הלאומית.
מהנדסים המתמחים בנושא רעידות אדמה טוענים זה זמן רב כי בניינים רבים בישראל נבנו ללא יכולת עמידה מספקת בפני רעידת אדמה בעצמה הצפויה להתרחש באזורנו. החשש הוא שרוב הבניינים שנבנו לפני שנת 1980 אינם עומדים בדרישות התקן ההנדסי המעודכן. כיוון שלעמידות הבניינים יש השפעה מכרעת על האבדות בנפש וברכוש שייגרמו במהלך רעידת האדמה, ישראל נמצאת כעת במרוץ נגד השעון במטרה לחזק כמה שיותר בניינים לפני רעידת האדמה הבאה.

תמ"א 38 תוכננה כפעולת מנע לסכנה הצפויה למדינת ישראל מרעידת אדמה חזקה. כידוע, אחד הנזקים המרכזיים ברעידות אדמה הן פגיעות בנפש וברכוש הנגרמות מקריסת בניינים שלא עמדו בעצמת הרעש. לכן, חיזוק מבנים ישנים בפני רעידות אדמה סומן כאחת המשימות החשובות שיכולה לקדם המדינה במטרה לצמצם משמעותית את המחיר שתגבה רעידת אדמה חזקה.

להמשך קריאה בנושא רעידות אדמה ותמ"א 38 >>>

תמ"א 38 מוגדרת כתכנית מתאר ארצית לחיזוק מבנים קיימים בפני רעידות אדמה. ממשלת ישראל הקימה בדצמבר 1999 ועדת היגוי להיערכות המדינה לטיפול ברעידות אדמה. אחת הפעולות העיקריות שיזמה ועדת ההיגוי היא תכנית ארצית שתתן מענה לכל אותם בניינים ישנים ברחבי ישראל שאינם עמידים די הצורך בפני רעידות אדמה חזקות. תמ"א 38 אושרה באפריל 2005 ובמסגרתה נקבעו הנחיות הקובעות את המסגרת הסטטוטורית שתאפשר מתן היתרי בנייה מכוחה, וכן הוגדרו תמריצים (כגון תוספות בנייה) שיעודדו בעלי מבנים לחזק אותם ויאפשרו את החיזוק מבחינה כלכלית.

להרחבה בנושא תמ"א 38 >>>